התלבטות - למה ללכת או לא ללכת אל פסיכיאטר

זה לא חדש שאנשים אינם אוהבים ללכת לרופאים. יותר משאנשים לא אוהבים להיות חולים הם לא אוהבים ללכת אל רופאים. לא בגלל הריחות שיש בקופת חולים (תרופות וחומרי חיטוי) אלא בגלל ההרגשה שהם נזקקים לעזרתו של מישהו אחר. אין זה מפליא שאנשים עוד אוהבים פחות מכך ללכת אל פסיכיאטר. מה התירוצים או הסיבות שהם מספקים להמנעות הזו?

אין תורים - לכאורה זו הסיבה השכיחה ביותר למה לא ללכת אל פסיכיאטר אבל מניסיון- זו לא הסיבה האמיתית או הנפוצה ביותר בשטח. הפסיכיאטריה אינה שירות רפואי ציבורי זמין, לצערנו.מעטות קופות החולים המאפשרות למבוטחיה לקבל יעוץ פסיכיאטרי זמין ונוח ובדר"כ הוא אינו זמין כמו דיסיפלינות אחרות רפואיות. יותר קל לקבל תור אל נוירוכירורג מאשר אל פסיכיאטר.

• אין לי כלום- זו אולי הסיבה או התירוץ הנפוץ ביותר מבין אלו שלא הולכים לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי. כולם סביב אותו אדם אומרים לו שהוא רזה, השכיבה המנמושכת במיטה אינה טובה לו ושהריכוז שלו לא כמו שהיה פעם. במרבית המקרים האדם הזה לא יסכים עם הסביבה וישתמש בתירוצים כמו- זה מצב זמני,זה בגלל שפוטרתי מהעבודה או כל תירוץ אחר שינסה להסביר את התופעות במקום שינסה לתת סיבה לכלל התופעות עצמן (כמו דיכאון).
• הפסיכיאטרים שרלטנים - בדר"כ זו אינה האמירה שמושמת "על השולחן" אבל אמירות אחרות מאוד קרובות לזה הן- אין לי מה ללכת אל פסיכיאטר - פסיכיאטריה היא לא מדע מדוייק. נכון שפסיכיאטריה אינה מדע מדוייק אבל עדיין היא המדע היחידי היום שיכול לתת מענה אמיתי לבעיות רגשיות ונפשיות. בוודאי שיותר מאשר אמצעים אחרים שיותר קל לאותם אנשים לפנות אליהם למרות שהם אינם מדע.
• אני לא רוצה שיאשפזו אותי - או בלשון אחרת "אנילא רוצה טיפול". יצאה סטיגמה בעייתית לאישפוזים פסיכיאטריים בגלל חוסר ידע ובורות של הציבור ובעיקר של אנשי קולנוע.האמת מאוד רחוקה מהמציאות. מיעוט הסובלים מבעיה נפשית מתאשפזים ומיעוט זעיר מתאשפז בכפייה.
• אני לא רוצה שיהיה לי משהו בתיק האישי - אני חושב שזה התיק האישי שהולך עם כל אחד מכיתה א'. זה אותו תירוץ של אני לא צריך טיפול ואני מוכן לעשות הכל על מנת לא ללכת לטיפול. הרישום בתיק הרפואי אינו מעניין אף אחד ובוודאי שאין לו משמעות מעבר לצורך במעקב רפואי. אני כל פעם נדהם מחדש לגלות למה הרישום הזה כ"כ מפריע: כדי שהשידוך לא יתקלקל, כדי לא לסגור אפשרויות עבודה, כדי שהרואפ משפחה לא יחשוב שאני משוגע ועוד.מעניין שהאפשרות ללכת לטיפול פרטי לא עולה כלל כאפשרות שיכולה לפתור את כל ההתלבטויות הללו לפחות בשלב ראשון.

לכאורה יש הרבה סיבות או תירוצים למה לא ללכת לטיפול פסיכיאטרי אבל יש רק סיבה אחת למה כן ללכת- על מנת להרגיש טוב.

לא רק באיזור המרכז - הרחבת פעילות איבחון וטיפול לאיזור הצפון

בשנים אלו שאני פעיל כפסיכיאטר מומחה, הגיעו מטופלים מכל רחבי הארץ. יחד עם זאת אנשים רבים שהיו זקוקים לאיבחון וטייפול מקצועיים נאלצו לוותר על האפשרות הזו, נאלצו לוותר על הפנייה אל פסיכיאטר שהם היו רוצים להגיע אליו בשל המרחק מביתם.

היו אנשים רבים שפנו אלי דרך הטלפון או במייל בשאלות שונות ואחת השאלות הייתה האם טיפול שכזה שמרפאתי מציעה יכול להתבצע גם באיזור הצפון והאם אוכל להפנות אותם למטפל שאני סומך עליו באיזור הצפון. מכיוון שעיקר הפעילות שלי הינה, בכל זאת, באיזור המרכז, נאלצתי פעמים רבות להשיב פניהם ריקם.

לעתים קרובות פגישה חד פעמית יכולה להיות פרודוקטיבית במידה ומדובר במסמך עבור הרשויות השונות כגון חוות דעת פסיכיאטרית לביטוח לאומי, עבור צוואות או לצרכים אחרים. לעומת זאת, תהליך טיפולי וגם אם הוא טיפול באמצעות היפנוזה, דורש מחוייבות וטיפול לאורך זמן ובטח שלא ניתן להסתפק במפגש חד פעמי. פעמים רבות נאלצתי לדחות מטופלים בגלל שהרגשצי שזה לא הגון להתחיל טיפול בלא שתהיה להם היכולת להגיע לאיזור המרכז באופן עקבי (היו כמובן גם יוצאי דופן).

בימים אלו פתחתי יחד עם חבר פסיכיאטר נוסף, ד"ר אודי ססר, סניף נוסף , בחיפה שיתן את השירותים שמרפאתנו מציעה באיזור המרכז. הסניף החדש ימוקם ברחוב ההסתדרות 47 ליד קניון חוצות המפרץ. גם אני וגם ד"ר ססר נשהה בו והפעילות שם תהיה מקצועית ללא פשרות.

הפעילות הזו תתווסף לפעילות הקיימת באיזור המרכז ותכלול: איבחון וטיפול פסיכיאטרי, חוות דעת פסיכיאטרית (תוכלו לפנות לאתר "חוות דעת פסיכיאטרית בהקשה על פסיכיאטר) ופסיכוגריאטריה.

אישפוז פסיכיאטרי- לא תמיד חובה

כפסיכיאטר שעובד בחדר מיון פסיכיאטרי אני מודע לרגשות של אנשים שבאים לקבל עזרה ובעיקר למצוקותיהם ומצוקות בני המשפחה. לכאורה לאחר שניתנה אבחנה (שהיא ראשונית), מגיעה השאלה המשמעותית ביותר והיא- "אז מה עושים?" מה הטיפול ובאיזה מסגרת כדאי שאותו טיפול ינתן?

ככלל, כאשר מחליטים שיש בעיה המצריכה טיפול פסיכיאטרי, עומדות בפנינו 2 פעולות שונות הקשורות זו לזו. הראשונה היא- האם הטיפול הכרחי ואם כן באיזו מסגרת? האם מסגרת ביתית של טיפול מרפאתי או שמא, חייבים אישפוז פסיכיאטרי. ובמידה ומחליטים שצריך אישפוז פסיכיאטרי- האם במסגרת פתוחה או סגורה?

השיקולים לאשפז אינם פשוטים וכל פסיכיאטר לוקח בחשבון מספר שיקולים וביניהם- השיקול הראשון- מה המטופל מעוניין? הדבר השני הוא האם עדיף טיפול ביתי מרפאתי או טיפול במסגרת של אישפוז. אחד השיקולים המרכזיים שאני לוקח בחשבון ומניסיון שלי פסיכיאטרים רבים אחרים- הרגישות לסטיגמה של אישפוז פסיכיאטרי. יחד עם זאת יש מקרים שאי אפשר להסתדר ללא איפשוז כזה- מצבים מסכני חיים.

במקרים רבים אחרים ניתן להסתדר גם ללא אישפוז פסיכיאטרי וגם במצבים מאוד קשים שבהם המטופל אינו ישן לילות רבים (כמו במצבים פסיכוטיים או אמל אנשי הסובלים מדמנציה). כל זאת בתנאי שיטש בני משפחה שיכולים לשתף פעולה בטיפול עצמו, לשים את הדגש על הנחיות הפסיכיאטר ועל השינויים התרופתיים הנדרשים במהלך ה"אישפוז בית".

יש עוד פקטור שלוקחים בחשבון וזה הכלכלי- עד כמה המשפחה תוכל לשאת בהוצאות של טיפול פרטי שלעתים יש צורך לדאוג ל 2-3 ביקורים של פסיכיאטר במהלך השבוע, ולעתים גם השגחה ועזרה בטיפול בידי אחים ו/או מטפלים אחרים. העלויות גבוהות מאוד.

יחד עם זאת, למרות רצון המשפחה והמטפלים שיתוף הפעולה של המטופל מאוד חשוב וכל פסיכיאטר , יהיה מוכשר ומוצלח ככל שיהיה, במידה ולא יהיה שיתוף פעולךה שכזה האישפוז הביתי יכול להפוך בכל שלב לטיפול במסגרת של אישפוז בבית חולים, עם כל הקשיים שבדבר.

אז תוך כמה זמן משפיעה התרופה נגד דיכאון?

כולנו רוצים את הנעל הטובה ביותר, שהפיצה תגיע מוקדם יותר ושהבלון שלנו יהיה האדום יותר. כל אלו שהולכים אל פסיכיאטר, אינם שונים מאלו שמזמינים פיצה דרך הטלפון, הם רוצים את הטיפול היעיל ביותר, הנוח ביותר והמהיר ביותר.

אנשים שפוניםא ל ספיכיאטרים חשים במצוקה והם ובני משפחותיהם מעוניינים שהמצוקה תחלוף מהר ורצוי שאתמול והיה עדיף, כמובן, שהיא לא הייתה מתרחשת והיתה נמחקת מהזיכרון הקולקטיבי של החולה ובני המשפחה ושאר הקרובסים שלו. אבל מה לעשות והמציאות בדרך כלל אחרת?! אז השלב הראשון של ההודאה שיש לנו בעיה נפשית או מצוקה רגשית כפתיחת הדרך לקראת ההחלמה כבר נעשה ועכשיו נותר להתחיל בטיפול.

אז מי מספק את הפיצה הכי מהר? או מה הטיפול הכי טוב (מהיר)?

הטיפול הכי טוב הוא הטיפול שמשפיע אבל יש לךנו בעיה לדעת מראש מה ישפיע ועל מי ובאיזה מינון.אנשים שפונים אל פסיכיאטר לא ממש מעניין אותם אם הטיפול היעיל והמהיר יהיה עם סרוקסט או עם ציפרלקס ואפילו עם אפקסור או מים קדושים. העיקר שהמצב רוח ישתפר והתשישות הזו תחלוף.

האם באמת יש תרופה שיותר מהירה מהאחרות? אין לכך הוכחה חד ששמעית אבל הרושם הוא שאין ממה תרוםפה יותר מהירה מאחרות. ניקח לדוגמא מקרה שבה תרופה X משפיעה מעולה אחרי שבועיים. האם זו באמת השפעת התרופה או שמא המדובר בתנודתיות במצב הרוח שהיא מתרחשת באופן טבעי בכל מצב נפשי? ואם אותה תרופה (מעולה) X אינה משפיעה אחרי שבועיים? האם נעבור לתרופה אחרת? כנראה שלא.

הכלל הידוע הוא שתרופות שאינן מתחילות לךהשפיע אחרי חודש ואין הטבה אחרי 6 שבועות- צריך לעשות משהו. לכל הדיעות, תרופה שאינה משפיעה אחרי שבועיים, עדיין מוקדם להספיד אותה. אז אם ככה מה התרופה שעלינו לקחת? זו עם הפוטנציאל להטבה אחרי שבועיים? ומה אם כולן בעלות פוטנציאל להטבה אחרי שבועיים? לי אישית זכורים כמה מחקרים על תרופות אחרות מאלו המוזכרות פה שמצאו הטבה אחרי שבועיים…

העצה שלי היא- התרופה שהסיכוי שתתמידו בה הכי טוב אם זה בגלל תופעות לוואי נוחות יותר ואם זה בגלל מחיר. לתרופה שעובדת אחרי שבועיים או לתרופה היקרה שהיא "הכי טובה בישראל ובין הטובות ביותר בעולם" אפשר להגיע בשלבים יותר מאוחרים.

מה המשמעות של סדר יום מלא עבור אנשים הסובלים מסכיזופרניה?

לא מזמן מישהו העלה בפני שאלה בעמוד של סכיזופרניה ובעצם שאלתו הייתה , מה הסיכוי שהמחשבות שווא שלו- הפחדים מאנשים אחרים ישארו לאחר שהן קיימות כבר 5 שנים. והמשך השאלה הייתה לגבי תסמינים שלילים.

לצערי (בעצם לצערנו, הפסיכיאטרים), הטיפול בסכיזופרניה העשרות שנים אחרונות עבר משיפור היעילות להגברת הנוחות של הטיפול. המשמעות היא שהתכשירים החדשים ככל הנראה לא יותר יעילים מהתכשירים מהדור הישן אלא יותר נוחים מבחינת תופעות לוואי של מערכת השיריים והתנועה. התרופות היום פחות גורמות להפרעות תנועה, פחות גורמות לרעד והשיפור הזה בהחלט משפר איכות חיים.

יחד עם זאת, אנחנו די עומדים באותה נקודה למעט הבזקים רגעיים של תקווה לגבי תכשירים שונים שמיוחסות להם תכונות של יעילות גם כנגד סימנים שליליים. ה"סימנים" הללו הם התסמינים שאנו רואים באום אנשים הסובלים מסכיזופרניה ועיקרם חוסר מוטיבציה וצימצום התיפקוד בתעסוקה, משפחה, חברים ועוד.

הגולש ששאל אותי את השאלה שהצגתי מתעניין בעצם מה עליו לעשות על נת להגביר את הסיכוי שהמחשבות שווא יעברו. בשאלה זו אני מוצא את נקודת המפגש שבין הסימנים השליליים והחיוביים. לכאורה, אנשים היו אומרים באופן אינטואיטיבי "תפסיק עם השטויות" אבל זה ראשית לא יפה ואולי הסיבה שאף אחד לא אומר את זה היא שזה לא יעיל.

העצה הכי טובה שיכולה להנתן למצבים כאלו היא להעסיק את עצמך ככל האפשר וככל יכולתך. העיסוק בתכנים יומיים מלכאורה פשוטים יכולים ראשית להסיח את דעתך ולהפסיק את המחשבות האוטומטיות כביכול שגורמות הן להמנעות והן לחוסר יכולת להסתדר עם הסביבה. כשתהיה עסוק ואפילו בפעולות "לא חשובות" תגלה שהאנשים לא בהכרח מדברים עליך וגם אם תחוש כך זה ימשך לזמן מאוד קצר ביממה, יחסית להיום.

היכולת להעסיק את עצנמך אסבדה וןלמרות הרצון שהיכולת הזו תשוב, נראה שהיא לא תשוב באופן ספונטאני אלא רק אם תהיה לך יד מכוונת. מה לעשות והסימנים השליליים - יש להם נטייה להחמיר ולהאדיר את חלקם במחלה עד כדי חוסר יכולת לתפקד. באופן פרדוקסלי, הטיפול הוא עשייה נוספת ועשייה חוזרת, למרות הקשיים. רק כך תלמד ללכת מחדש.

ברור שאסור להזניח את הטיפול שנותן לך הרופא- פסיכיאטר שלך. הטיפול התרופתי נועד להקל עליך, ליצב את המצב רוח ולמנוע החמרות פסיכוטיות. גם אם אתה סובל מתופעות לוואי, פנה אל הפסיכיאטר ואני בטוח שיהיה לו פתרון לכל תופעת לוואי שתתלונן עליה למעט אלו שנועדו לקבל אישור להפסיק את הטיפול התרופתי.

האם שווה לעשות מאמץ וללכת לטיפול בעזרת היפנוזה?

חרדה היא תחושה לא נעימה. רבים הסובלים מחרדה מרגישים שחייהם מתפספסים, שהם נמצאים בתוך מצב בלתי אפשרי ושהחיים שאמורים להיות נעימים ונחמדים חולפים לנגד עיניהם ובמקומם הם חיים בתוך מציאות אכזרית בלתי ניתנת לנשיאה.לא משנה אם החרדה שאנשים סובלים ממנה נקרת הפרעת בעת (הפרעת פאניקה) או שהיא נקראת GAD, או אולי הפרעה טורדנית כפייתית (השמות מוכרים לרבים , הרבה יותר מאשר בעבר),זה ממש לא נעים.

רבים הסובלים מחרדה מעוניינים שהתחושות הלא נעימות הללו יעברו, שמישהו יצליח לעזור להם לשלוט במחשבות הלא הגיוניות או שיאפשר להם לעבור את מפתן דלתם לפעילות הרגילה שהיו רגילים לעשותה בעניין שבשגרה מדי יום.

הטיפול התרופתי יכול לעזור מאוד אולם יש לחכות זמן מה עד שהתרופות עוזרות ויש כאלו שלא מעוניינים בתרופות (אני לא מבין את האמירה הגורפת הזו שלהם אבל מילא…). אנשים הסובלים מחרדה לא רק מעוניינים שמחר בבוקר הם ירגישו טוב, אלא שהם היו מעוניינים שהזכרונות על התחושות יעלממו כלא היו.

היפנוזה יכולה להוות אלטרנטיבה טיפולית או כטיפול משלים יעיל ביותר. אנשים הוסבלים מהפרעות חרדה שבויים בתוך הזיכרון של הגורם או נושא המעורר את החרדה. בין שמדובר בהתקף חרדה או שמדובר בדאגות או מחשבות טורדניות, החרדה תמיד בעלת התחלה כלשהי על ציר הזמן.

היפנוזה יכולה להיות אמצי טיפול מאוד יעיל. הטיפול בהיפנוזה יעיל לצורך השריית רגיעה, לימוד טכניקות הרפייה ויותר מכך. הטיפול בהיפנוזה אינו רק מרגיע (למרות שזה הרבה מאוד) אלא מצליח במקרים רבים לשנות דרכי חשיבה שהיו מושרשים שינם רבות. אנשים שהיו להם פוביות מכלבים או ממחטים מרגישים אחרי מספר טיפולים מועט שהם עוברים בהיפנוזה, שהכלבים לא ממש מאיימים ואינם מעוררים את התגובה שהם כל כך מכירים. אומנם יעדיפו להתרחק מכלבים אבל אם יתקלו בכלב הם לא בהכרח יעקפו את השכונה על מנת להגיע לביתם.

רבים חוששים מההילה המיסטית שיש סביב היפנוזה. היפנוזה היא תהליך טיפולי בטוח וכשהוא מבוצע על ידי איש מקצוע טוב ומנוסה ומורשה הוא לא רק בטוח אלא הוא גם יעיל.

חוות דעת פסיכיאטרית כאן ועכשיו ומייד

אנחנו רגילים לקבל הכל מייד ומהר. פעם מהירות הגלישה הייתה נמדדת ב KB היום במגה ועוד כמה זמן, ממש לא הרבה ב GB. פעם להכין המבורגר לקח ממש זמן היום זה "אוכל מהיר" (אבל לא בריא). אנחנו רגילים לקבל הכל מהר ומייד וחלק מהדרישה היא מרוב עצלות.

הדבר לא פוסח על תחום רפואת הנפש ופסיכיאטריה בפרט. היום רוצים טיפול יעיל, ללא תופעות לוואי ושיעזור מייד. רצוי אתמול. מה לעשות ואין טיפול כזה. גם האמצעים הטיפוליים היעילים ביותר הנמצאים בידינו יוכלו לעזור רק לאחר מספר שבועות של טיפול ובכל מינון אחר- צריך לחכות! אין ברירה.

יש אנשים שנדרשים להמציא חוות דעת פסיכיאטרית על מנת להוכיח את הטיעונים שלהם. בין אם המדובר בחוות דעת פסיכיאטרית לצורך אפוטרופסות, לצורך נכות נפשית ואפילו לצורך הדיון במסוכנותם. המשפטים יכולים להמשך חודשים ארוכים וההכנות למשפט בוודאי שאינן לוקחות יום או יומיים . יחד עם זאת, למה הפונים אל פסיכיאטרים רבים זקוקים לאותה חוות דעת רפואית פסיכיאטרית מייד? תוך שבוע או שבועיים מקסימום?

חוות דעת פסיכיאטרית ערוכה כראוי ומקצועית אינה יכולה להערך תוך שבוע אלא אם הפסיכיאטר ממש לא עסוק. לעתים המסמכים חסרים ויש צורך להשלים מסמכים. לעתים יש צורך לראיין בני משפחה נוספים, לעתים קרובות חסר דו"ח אחד בלבד של העובדת הסוציאלית שיכול לשנות את התמונה כליל.

די, נכון שאנשים עורכים סקרים ומנסים למצוא את העסקה הטובה ביותר באיזור המרכז. פסיכיאטר מנוסה שיש לו זמן לערוך חוות דעת פסיכיאטרית תוך יומיים ושיגבה 400 ש"ח ב 3 תשלומים. מה לעשות ופסיכיאטרים מנוסים עסוקים יותר? ומה לעשות שחוות דעת מקצועית ומקיפה נערכת תוך מהירות שיא של שבועיים לכל הפחות? אה,,,עוד דבר. אף אחד לא יעוד שכעות רבות ויעבור על הרים של חומר ויקרא כל אות במשך שעות בשכר טרחה של 400 שקלים.

חוות דעת פסיכיאטרית היא יותר מבדיקה "סתם"

באחד הפורומים שם אני פעיל כמומחה, עלתה שאלה לגבי המשמעות של אבחון פסיכיאטרי וחוות דעת פסיכיאטרית. השאלה שהייתה שם נשאלה בסגנון- ואני לא ממש בטוח שזה הציטוט המדוייק. שהפסיכיאטר נתן לנבדק חצי עמוד עם התוצאות של הבדיקה . השאלה שעלתה לפני הייתה האם זה בסדר שהאבחון והדו"ח כולו זה רק חצי עמוד.

באופן כללי, חצי עמוד יכול להכיל את כל מה שרוצים להגיד מבחינת מצב פסיכיאטרי. נכון שזה לא יהיה "מקיף" ולא יהיו את כל הפרטים אבל בהחלט אפשר לדעת מה המצב הנפשי, מה ההמלצות ומה הפרוגנוזה.

המשך השאלה בקשר לאותה חוות דעת פסיכיאטרית הייתה- האם אותו פסיכיאטר יכול לסרב לתת לאותה אישה את התוצאות של הבדיקה בהרחבה בתואנה שזו "חוות דעת פסיכיאטרית" וזה לא בהיקף הבדיקה והתשלום עבורה. התשובה הזו קצת תמוהה בעיניי מכיוון שחוות דעת פסיכיאטרית יכולה להערך במספר צורות אולם חוות דעת רפואית מלאה חייבת להכיל מספר פרטים שיתנו לה את המשקל של חוות דעת: רשימת מסמכים, פרטים על הבודק והניסיון שלו, השבועה שהמסמך מהווה כעדות בבית משפט ועוד.

אני מניח שאותה אישה ביקשה דו"ח איבחון יותר מקיף. הייתי קצת מופתע מהמחיר שהיא שילמה - 3500 ש"ח עבור הבדיקה המדוברתכאשר אני יודע שהזה מחיר של חוות דעת משפטית (המחיר של הקצה הנמוך) ובהחלט מחיר מכובד לכל אבחון פסיכיאטרי "רגיל".

אז מה המסקנה? אין ממש מסקנה מלבד זה שחייבים לדעת לקראת מה נכנסים כשהולכים לכל איש מקצוע כולל לסנדלר, אינסטלטור, פלסטיקאי או פסיכיאטר ולדעת מראש מה היקף הדו"ח שהוא יכול לספק.

אינפלציית המידע בעידן המודרני- כיצד לגרום לאנשים להמשיך לקרוא

יש כאלו שאומרים שהמידע באינטרנט מכפיל את עצמו כל חצי שנה. לדעתי זה לא נכון. האינטרנט מספק נגישות למידע קיים אולם ברובו אינו איכותי. אתרים רבים ממחזרים מידע קיים ומשכתבים כתבות ומאמרים אחרים.

מה הדבר שגורם לקורא להמשיך בקריאה?

אנשים שקוראים באינטרנט דומים במידה רבה לאנשים הקוראים עיתון עם כתבה מאוד ארוכה ומחפשים את העמוד הבא בתור , העמוד המתקדם יותר…סתם מתוך סקרנות. האם זו סקרנות. באינרטנט לעתים קרובות אין הדבר נובע מסקרנות אלא מטעמים אחרים.

מה ההבדל בין סקרנות לחרדה?

לכאורה אין הבדל מהותי כאשר חושבים על השורה התחתונה- השגת מידע נוסף. אולם בראייה יותר דקדקנית אנחנו רואים שאנשים הפועלים מתוך סקרנות יוכלו להרגיע את עצמם מייד כשיקבלו מענה לשאלה מוגדרת מראש. אנשים הפועלים מתוך חרדה, לעומת זאת, יעדיפו להמשיך ולקרוא לא על מנת לספק את שאלתם הברורה אלא להרגיע חרדה או תחושת אי שקט פנימית שאינה ברורה. הצורך להמשיך ולקרוא אינו נובע מתוך הרצון לדעת אלא מתוך דחף אובססיבי קומפולסיבי להרגיע את התחושה שמא הם מפסידים משהו.

האם עודף מידע גורם לחרדה?

התשובה הקצרה היא - כן! עודף מידע ובעיקר בלתי מבוסס שמתואר בצבעים עזים של צהובות יומי בהחלט מגביר את החרדה. אנשים רבים המתנגדים לפעילות הפסיכיאטריה ומתנגדים לפסיכיאטריה ולפסיכיאטרים כאנשי רפואה ימשיכו לקרוא באתרים העוסקים בפסיכיאטריה בדיוק מהצורך האובססיבי קומפולסיבי שמטרתו להשתיק את מצפונת או חרדתם ולקבל חיזוקים לאג'נדה שהם מקדמים. לעומתם, אנשים עם תורה סדורה ימשיכו לגלוש באתרים ברשת האינטרנט ויבינו את העניין ולאחר כתבה או 2 הם יפסיקו את הגלישה וימשיכו הלאה. הרי המטרה שלהם היא לא הרגעת החרדה אלא צבירת ידע.

האם לצורת בניית האתר ועיצובו יש תפקיד בכך?

איני לא מעצב גראפי אבל להערכתי יש לכך תפקיד חשוב. בניית אתרים צריכה להתקיים תוך התאמת הצבעים של האתר למטרה שלשמה הוא קיים. האם המטרה היא הפצת ידע? (תוכלו לראות את הצבעים השולטים באתר זה) או שמא המטרה היא "שליטה" ו "כוח" או "דומיננטיות באמצעות הפחדה". אתרים העוסקים בטקטיקות של הפחדה ישתמשו בצבעים עזים ולעומתם אתרים העוסקים בתכנים למטרות אחרות ישתמשו בצבעים יותר רכים וכותרות פחות תוקפניות או סולידיות.

אני לא מכיר אנשים רבים העוסקים בעיצוב אתרים אבל יש איש מקצוע אחד בשם דוד אביגדור שבהחלט עונה על הדרישות המקצועיות של התאמת האתר לא רק לצורך השיווקי אלא למטרות שלשמן הן נבנו. דוד אביגדור הוא מומחה בניית אתרים לצרכים שונים ובין השאר הוא בנה את האתר שלי psychiatry.co.il ועוד אתרים רבים ברשת. חלקם אינם מוכרים לציבור הרחב בגלל שעיקר הפעילות שלו נעשית עבור חברות מחו"ל. מענין ששם בניית אתרים נעשית בצבעים יותר סולידיים מאשר בישראל. אולי המכירות שם יותר "מנומסות" ואולי שם הם פשוט פחות חרדתיים ?

בכל אופן- מומלץ ביותר

יעילות של תרופה נוגדת פסיכוזה

לא מזמן קראתי תקציר מאמר לגבי יעילות של תרופה נוגדת פסיכוזה מאוד ידועה- סרוקואל. במאמר המדובר בדקו את היעילות של התרופה סרוקואל SEROQUEL כפונקציה של מינון. המאמר הוא מטה אנליזה-ניתוח סטטיסטי של מאמרים אחרים מבחינה סטטיסטית.

פסיכיאטרים כמו אנשי רפאוה אחרים מעדיפים לדעת לקראת מה הם הולכים בטיפול התרופתי. השונות שבה אנשים מגיבים לטיפול תרופתי, נחשבת לגדולה מאוד. למשל, לכל מטפל יש את המטופלים שמגיבים לטיפול נוגד דיכאון בלוסטראל (סרטרלין) במינון 50 מ"ג אבל תמיד יש את אלו שיגיבו ויצאו מהדיכאון רק לאחר שמעלים את המינון ל 100 מ"ג או אפילו ל 200 מ"ג. למרות הניסיון האישי, היינו רוצים לדעת מעט יותר ובעיקר שנדע מראש מה המינון המועדף שאיתו כדאי להתחיל את הטיפול כדי שלא יקרה מצב אבסורדי שבו נרים ידיים מטיפול ונגדיר אותו כ "לא יעיל" רק בגלל שהוא היה במינון נמוך (אגב, מחקרים מראים שבהפרעות דיכאון כנראה ברוב המקרים אין משמעות להעלאת המינון מעבר לכדור אחד - לפחות במחקרים רבים).

כך הוא הדבר גם לגבי SEROQUEL. התרופה מוכרת מאוד בישראל ובכלל בעולם והיא מאוד נוחה לשימוש בשל מיעוט תופעות הלוואי שלה ובשל היותה גם משפרת את המצב רוח. עד לאחרונה ההמלצה הייתה להעלות את המינון לכדי 500 מ"ג בערך, עבור מצבים פסיכוטיים, ומשם להמשיך ולאזן את המינון לפי התגובה המושגת.

המחקר שמוזכר למעלה בודק את ההמלצה הזו (באופן חלקי) בכך שעושה השוואה בין טיפול במינון נמוך (כ 400 מ"ג) לעומת מינון גבוה (כ 750 מ"ג). המחקר בדק את היעילות של התרופה על מספר משתנים במצבים פסיכוטיים וביניהם כמה משתנים מאוד אופנתיים ושעוסקים בהם לאחרונה : היענות לטיפול תרופתי (מן הסתם זה הגיוני שכדי שתרופה תעזור, צריך לקחת אותה).

במחקר נוכחי בדקו מלבד הענות לנטילת התרופה גם את ההשפעה של התרופה על עוצמת הפסיכוזה, אי השקט, תופעות לוואי, הפסקת התרופה וכדומה. הממצאים היו די מפתיעים- כנראה שלא היה הבדל בין 2 הקבוצות , כלומר, 400 מ"ג שווה ערך ל 750 מ"ג. האם זו המסקנה היחידה הנגזרת מכך?

שיעור בסטטיסטיקה

כל חוקר ומבקר מחקרים יודע שאת התוצאות ניתן להבין איך שאנחנו רוצים. ניקח לדוגמא השוואת כוס מים כחולים ביום לעומת 2 כוסות מים כחולים על המצב רוח. יתכןם ונמצא שכוס מים כחולים אחת ביום יותר יעילה לשמירה על המצב רוח. אך האם זה נכון? לא בהכרח! האם זה נכון לגבי כל האנשים? כנראה שלא.

גם במחקר הזה, חוסר ההבדל הזה יכול לנבוע מגורמים שונים וכולל בגלל אוכלוסיות מעט שונות זו מזו ואולי בכלל היה צריך לעשות את ההשוואה עם קבוצת פלצבו? ובכל ככל הנראה שיצטרכו לערוך מחקרים נוספים על מנת לבסס את המסקנות הללו. ועוד מסקנה, כנראה שההנחייה להתחיל בטיפול יותר מתון של כ 500 מ"ג היא הנחייה נכונה…

ובכלל…כדאי לקרוא את כל המאמר על מנת להגיע למסקנות יותר חכמות.